בזמן רחוק ופשוט באוכלוסיית הכפר השקטה, גרה פעם אחת נערה צעירה ויפה בשם מרים. היא הייתה חמישים אחוז מהאוכלוסייה המקומית עם שיער כהה ועיניים כחולות מבריקות, שהופכות אותה למראה אקזוטי ומקסים. מרים הייתה ידידותית וחכמה, ובנוסף לכך, היא הייתה גם עטורת חסד וטוב לב.
בעקבות תקופת החגים הקרובה, מרים החליטה לכתוב גלוייה ולהזמין את כל הילדים הקטנים מהכפר לאירוע מיוחד שתכין להם. הגלוייה הוצגה בכל רחבי הכפר ונשמעו צרצרות קולות רובה והתרגשות בכל רחבי הכפר. ביום המבורך של האירוע, הילדים התכנסו מכל רחבי הכפר כדי לשמוע את הסיפור שמרים היא בעלת המראה המרהיבה.
האוויר נמלא בצחוקונים ותפילים של פלא. מרים הוציאה מהכיס שלה ספר עתיק וגדול, באור החשמל היה מואר באור שחור. היא פתחה את הספר והתחילה לספר סיפור:
"ביום יפה ושקט בכפר אי פעם היתה כאן כלה צעירה ומקסימה בשם עלמה. היא הייתה יפה מאוד,
עם שיער זהוב ועיניים כחולות כמו השמיים. עלמה היתה אישה חביבה ביותר בכפר, וכל מי שהכיר אותה עוד נשאר עם חיוך על פניו כל היום.
עלמה היתה מצפה ליום החתונה שלה כבר הרבה זמן. היא חלמה על שמלת הכלה הגזורה ביופייה ועל האהוב שיביאה לה את הטבעת. אבל דבר אחד היה חסר לעלמה – אישה שתקפיא אותה לעזור ולעשות איתה את כל ההכנות ליום הגדול.
באותו הזמן בכפר היה איש עני, אך ברוך בשם יעקב. הוא היה איש עם לב טוב, שהיה תמיד מוכן לעזור לזולתו. יעקב התרגש כשהוא שמע על החתונה של עלמה, והוא החליט שיש לו תפקיד מיוחד ביום הגדול.
כל יום בשעת הצהריים, יעקב קם ממיטתו הנוחה וקיף את הכפר. הוא קיף דרך כל הבתים ושאל איך הם מרגישים ואם הם זקוקים לעזרה. בכל בית יעקב היה מסיר חלק מזמנו כדי לעזור במה שצריך.
האנשים בכפר העריכו ואהבו את יעקב, והתרגשו על כך שהוא היה חלק מיום החתונה של עלמה. ובדיוק כך יעקב היה רוצה את זה.
ביום החתונה, כל הילדים והמבוגרים הגיעו לחגיגה. המוסיקה שמעה ברחובות, והכל היה מתרגש ושמח. עלמה התלבשה בשמלת הכלה הזוהרת והגיעה למקום החופה. כאשר היא צפתה לצדה, היא ראתה את יעקב עומד שם עם כובעו האדום המכופף ועם מתנתו הקטנה.
עלמה נשארה עם הפה פעור, ואז יעקב פתח את פיו ואמר: "עלמה, את יפה וטובה כמו פרח הכפר הקטן. אני רוצה להיות האדם שיעזור לך וימלא את חייך בשמחה. אני רוצה להציע לך את ידי ולהיות איתך כל החיים".
עלמה התמוטטה מהשמחה והכאב הקטן שהתקשר אל ליבה כשהיא הסתכלה בעיניים הכחולות של יעקב. היא חייכה וחזרה אליו: "יעקב, אתה איש טוב לב ואתה ממלא את העולם בחיוך ובאהבה. אני מקבלת את היד שלך ואנחנו נהיה זוג חתונה מאושר ומוכן לעבור את החיים ביחד".
כל האנשים בחגיגה קראו מזל טוב, והמוסיקה התחילה לנגן. עלמה ויעקב רקדו יחד בחיבוק חזק, וכל הילדים שבחו את הבראש הכסוף של יעקב.
והמסוף הזהיר לסיפור הקסום הזה הוא
שעלמה ויעקב חייבים להקשיב זה לזה ולתמיד לשמור על האהבה והטובה בלבם. הם למדו שהאמון והסיפוק המוחלט שביניהם הם החפיפה של המחווה והתשוקה האומללה של זוגיות נכונה ומופלאה.
ומאז אז, עלמה ויעקב חיו בשמחה ואהבה. הם היו הזוג האהוב על כל הילדים בכפר, שאליהם תמיד ניתן לפנות בשאלות ובצרות. הם היו חפים ממסגרות ומנושאים של אגויזם, והם למדו לתת תמיד מעצמם ולאהוב אחד את השני בלב אמיתי.
הסיפור של עלמה הכלה ויעקב העני היה סיפור שנשאר בלבם של הילדים בכפר, והם למדו שהאהבה האמיתית והטובה היא הקסם הכי גדול שיש בעולם.
הסוף
